[{"data":1,"prerenderedAt":-1},["ShallowReactive",2],{"grammar-exercise-01a16963-c369-7d27-abcb-1f4e2a5402c6":3,"grammar-exercise-lesson-01a16963-ad15-791c-b965-77164b4c28be":242},{"id":4,"grammarPage":5,"title":6,"instructions":7,"seoTitle":8,"seoDescription":9,"displayOrder":10,"type":11,"questions":12,"ogImageUrl":241},"01a16963-c369-7d27-abcb-1f4e2a5402c6","\u002Fapi\u002Fgrammar_pages\u002F01a16963-ad15-791c-b965-77164b4c28be","כינוי חבור בעריכה ובקריאה ספרותית","בחרו בהשלמה המדויקת לפי ההקשר. הבחינו בין כללי המבנה לבין נטיות סגנוניות שאינן מחייבות.","כינויי מושא חבורים: תרגול מבנה ומשלב","תרגול כינויי מושא חבורים בשאלות השלמה על עריכת סיפור, מכתבים ודיאלוגים: הבחנה בין מושא לקניין, בדיקת הצרכה, פענוח כתיב עמום ובחירת משלב המתאים לקול הדובר.",1,"word_select",[13,35,53,71,90,109,128,147,166,185,203,222],{"id":14,"sentenceTemplate":15,"displayOrder":16,"explanation":17,"exampleSentence":18,"blanks":19},"01a16963-c36a-704f-9114-cc583c2bf991","עורכת מבקשת לפרק את ״ראיתיו מציץ מן המרפסת״ בלי לשנות את המשתתפים. הנוסח הוא __1__.",0,"אותו כבר ממלא את תפקיד המושא המיודע במבנה הנפרד. אין להוסיף לפניו את, ואין להשאיר בפועל את כינוי המושא ולכפול אותו באותה המרה.","את ״ראיתיה נושאת מזוודה״ אפשר לפרק ל״ראיתי אותה נושאת מזוודה״.",[20],{"id":21,"blankNumber":10,"options":22},"01a16963-c369-7f9f-abcb-1f4e2c07ab45",[23,27,31],{"id":24,"optionText":25,"isCorrect":26,"displayOrder":16},"01a16963-c369-7efb-abcb-1f4e2acf89f4","ראיתי את אותו מציץ מן המרפסת",false,{"id":28,"optionText":29,"isCorrect":30,"displayOrder":10},"01a16963-c369-7f47-abcb-1f4e2bbd5f8f","ראיתי אותו מציץ מן המרפסת",true,{"id":32,"optionText":33,"isCorrect":26,"displayOrder":34},"01a16963-c369-7f77-abcb-1f4e2bd3e1c6","ראיתיו אותו מציץ מן המרפסת",2,{"id":36,"sentenceTemplate":37,"displayOrder":10,"explanation":38,"exampleSentence":39,"blanks":40},"01a16963-c36a-7157-9114-cc583e137e3b","איזה מן הצירופים הבאים מאפשר החלפה של המשלים בכינוי מושא חבור לפועל, בלי לשנות את ההצרכה? __1__.","הזמין מצריך כאן מושא ישיר: הזמנתי אותו מאפשר את הצורה הזמנתיו. חיכה לו ועזר לו כוללים את מילת היחס ל־, ואין להחליף אותה בכינוי מושא ישיר בהמרה הזאת.","הזמנתיו לשבת לצדי, אך הוא העדיף לעמוד.",[41],{"id":42,"blankNumber":10,"options":43},"01a16963-c36a-711b-9114-cc583e000349",[44,47,50],{"id":45,"optionText":46,"isCorrect":26,"displayOrder":16},"01a16963-c36a-70af-9114-cc583caac618","חיכיתי לו אחרי החזרה",{"id":48,"optionText":49,"isCorrect":26,"displayOrder":10},"01a16963-c36a-70d7-9114-cc583d100956","עזרתי לו בזמן החזרה",{"id":51,"optionText":52,"isCorrect":30,"displayOrder":34},"01a16963-c36a-70fb-9114-cc583da78e9a","הזמנתי אותו לחזרה",{"id":54,"sentenceTemplate":55,"displayOrder":34,"explanation":56,"exampleSentence":57,"blanks":58},"01a16963-c36a-724f-9114-cc5840f466d7","בעברית ישראלית בת זמננו, עורכת בוחנת את ״חיכיתי לה עד הערב״. איזה ניתוח שומר על המבנה שבמשפט? __1__.","לה היא מילת היחס ל־ בנטייה, ומשלימה כאן את חיכיתי. היא אינה כינוי קניין ואינה כינוי מושא ישיר החבור לפועל.","חיכינו להם ליד האולם עד שנפתחו הדלתות.",[59],{"id":60,"blankNumber":10,"options":61},"01a16963-c36a-7207-9114-cc584078d7d4",[62,65,68],{"id":63,"optionText":64,"isCorrect":30,"displayOrder":16},"01a16963-c36a-71a3-9114-cc583e8f8c56","הכינוי נטוי עם מילת היחס שהפועל מצריך כאן",{"id":66,"optionText":67,"isCorrect":26,"displayOrder":10},"01a16963-c36a-71c7-9114-cc583ef5abea","הכינוי מציין כאן קניין, בדומה לסיומת של שם עצם",{"id":69,"optionText":70,"isCorrect":26,"displayOrder":34},"01a16963-c36a-71e7-9114-cc583f9abd0e","הכינוי משמש כאן מושא ישיר, בדומה לסיומת של פועל",{"id":72,"sentenceTemplate":73,"displayOrder":74,"explanation":75,"exampleSentence":76,"blanks":77},"01a16963-c36a-7337-9114-cc58435afcfd","עורכת המירה את ״ליוויתי אותה עד השער״ ל״ליוויתיה עד השער״. ההמרה מתאפשרת משום ש__1__.",3,"ללוות מישהי הוא מבנה בעל מושא ישיר. אותה מתחלפת בכינוי החבור בלי השמטת מילת יחס. האפשרות נובעת מהצרכת הפועל, ולא מעצם השימוש בעבר או ממין המושא.","ליוויתיו אל התחנה ונפרדתי ממנו על הרציף.",[78],{"id":79,"blankNumber":10,"options":80},"01a16963-c36a-72fb-9114-cc5842c3a023",[81,84,87],{"id":82,"optionText":83,"isCorrect":26,"displayOrder":16},"01a16963-c36a-729b-9114-cc5840fedb12","צורת העבר מאפשרת כאן להשמיט מילת יחס מן המשלים",{"id":85,"optionText":86,"isCorrect":26,"displayOrder":10},"01a16963-c36a-72bf-9114-cc584186c95b","מין המושא מאפשר כאן להפוך משלים יחס למושא ישיר",{"id":88,"optionText":89,"isCorrect":30,"displayOrder":34},"01a16963-c36a-72df-9114-cc5841ef3f65","ליווה מצריך כאן מושא ישיר, שהסיומת יכולה לייצג",{"id":91,"sentenceTemplate":92,"displayOrder":93,"explanation":94,"exampleSentence":95,"blanks":96},"01a16963-c36a-743f-9114-cc5846b4a09d","בקטע לא מנוקד נכתב רק ״ראיתיך״, בלי לזהות את הנמען. מה ניתן לקבוע? __1__.",4,"ראיתיך יכולה לייצג רְאִיתִיךָ או רְאִיתִיךְ. היעדר הניקוד מסתיר את מין המושא, אך אינו מבטל את סימון הנושא אני.","הפנייה ״אחותי, ראיתיך בחצר״ מבהירה את מין הנמענת גם ללא ניקוד.",[97],{"id":98,"blankNumber":10,"options":99},"01a16963-c36a-7403-9114-cc5846405625",[100,103,106],{"id":101,"optionText":102,"isCorrect":30,"displayOrder":16},"01a16963-c36a-739b-9114-cc58442cd18c","הנושא הוא אני; מין הנמען אינו מוכרע מן הכתיב לבדו",{"id":104,"optionText":105,"isCorrect":26,"displayOrder":10},"01a16963-c36a-73c3-9114-cc5844a2f546","הנושא הוא אני; הנמען בהכרח זכר",{"id":107,"optionText":108,"isCorrect":26,"displayOrder":34},"01a16963-c36a-73e3-9114-cc58455c665c","הנושא הוא אתה; המושא הוא הדובר",{"id":110,"sentenceTemplate":111,"displayOrder":112,"explanation":113,"exampleSentence":114,"blanks":115},"01a16963-c36a-751f-9114-cc5849fc8150","המספר אומר בלשון ספרותית: ״המדריך שְׁמָרָנוּ מפני הסכנה״. הפירוק הוא __1__.",5,"בשְׁמָרָנוּ הנושא הוא הוא, כאן המדריך, והכינוי מציין אותנו. אין לקרוא את נו כסימון הנושא אנחנו כמו בשָׁמַרְנוּ.","בתפילה הספרותית נאמר עליו: הוא שְׁמָרָנוּ בדרכנו הארוכה.",[116],{"id":117,"blankNumber":10,"options":118},"01a16963-c36a-74e7-9114-cc58492f8c9d",[119,122,125],{"id":120,"optionText":121,"isCorrect":26,"displayOrder":16},"01a16963-c36a-7483-9114-cc5847887d7a","אנחנו שמרנו את המדריך מפני הסכנה",{"id":123,"optionText":124,"isCorrect":26,"displayOrder":10},"01a16963-c36a-74a7-9114-cc584857ed2d","המדריך ואנחנו שמרנו מפני הסכנה",{"id":126,"optionText":127,"isCorrect":30,"displayOrder":34},"01a16963-c36a-74c7-9114-cc5848e5aa91","המדריך שמר אותנו מפני הסכנה",{"id":129,"sentenceTemplate":130,"displayOrder":131,"explanation":132,"exampleSentence":133,"blanks":134},"01a16963-c36a-75ff-9114-cc584ced8529","עורכת נתקלה במילה ״שמרנו״ ללא ניקוד וללא משפט מסביב. אילו קריאות הכתיב מאפשר? __1__.",6,"אותו כתיב מתאים לשָׁמַרְנוּ ולשְׁמָרָנוּ. בקריאה הראשונה נו מסמנת את הנושא אנחנו; בשנייה היא מציינת את המושא אותנו. ההקשר או הניקוד נדרשים להכרעה ביניהן.","במשפט ״שמרנו על השקט״ ההקשר תומך בקריאה שָׁמַרְנוּ.",[135],{"id":136,"blankNumber":10,"options":137},"01a16963-c36a-75c7-9114-cc584c91c3f2",[138,141,144],{"id":139,"optionText":140,"isCorrect":30,"displayOrder":16},"01a16963-c36a-7567-9114-cc584ab79777","אנחנו שמרנו, או הוא שמר אותנו",{"id":142,"optionText":143,"isCorrect":26,"displayOrder":10},"01a16963-c36a-7587-9114-cc584b42f923","אנחנו שמרנו, או הוא שמר אותם",{"id":145,"optionText":146,"isCorrect":26,"displayOrder":34},"01a16963-c36a-75ab-9114-cc584bf61bac","הוא שמר אותנו, או הם שמרו אותנו",{"id":148,"sentenceTemplate":149,"displayOrder":150,"explanation":151,"exampleSentence":152,"blanks":153},"01a16963-c36a-76ef-9114-cc584f294c6a","בהודעת הארכיון נכתב: ״את כתב היד ניתן __1__ בתיאום מראש״.",7,"אחרי ניתן נדרש כאן שם פועל, וכתב היד הוא זכר יחיד: לראותו. ראיתיו היא צורת עבר, ולראותה מפנה למושא בנקבה. לראותו טבעי גם בכתיבה רשמית, בלי להקנות לה בהכרח גוון ארכאי.","את האישור אפשר להציגו בכניסה לאולם.",[154],{"id":155,"blankNumber":10,"options":156},"01a16963-c36a-76b3-9114-cc584e8e37f6",[157,160,163],{"id":158,"optionText":159,"isCorrect":26,"displayOrder":16},"01a16963-c36a-764f-9114-cc584dc8338e","רְאִיתִיו",{"id":161,"optionText":162,"isCorrect":30,"displayOrder":10},"01a16963-c36a-7677-9114-cc584e08585c","לִרְאוֹתוֹ",{"id":164,"optionText":165,"isCorrect":26,"displayOrder":34},"01a16963-c36a-7697-9114-cc584e18226d","לִרְאוֹתָהּ",{"id":167,"sentenceTemplate":168,"displayOrder":169,"explanation":170,"exampleSentence":171,"blanks":172},"01a16963-c36a-77cf-9114-cc58522cb1fb","במכתב פרידה פונה המספר אל אחיו: ״אחי, __1__ כפי שהייתי בנעוריי, ולא כפי שאני היום״.",8,"המספר מבקש מאחיו לזכור אותו עצמו, ולכן המושא הוא אותי: זכרני. זכרהו מפנה לזכר בגוף שלישי וזכרם לרבים. הציווי החבור עשוי להעניק לבקשה גוון חגיגי; הכינוי מציין מושא ולא שייכות.","זָכְרֵנִי גם כשקולי יהיה רחוק ממך.",[173],{"id":174,"blankNumber":10,"options":175},"01a16963-c36a-7797-9114-cc5851579d26",[176,179,182],{"id":177,"optionText":178,"isCorrect":26,"displayOrder":16},"01a16963-c36a-7733-9114-cc584fd4fe01","זָכְרֵהוּ",{"id":180,"optionText":181,"isCorrect":26,"displayOrder":10},"01a16963-c36a-7757-9114-cc585045559b","זָכְרָם",{"id":183,"optionText":184,"isCorrect":30,"displayOrder":34},"01a16963-c36a-7777-9114-cc5850bd6d13","זָכְרֵנִי",{"id":186,"sentenceTemplate":187,"displayOrder":188,"explanation":189,"exampleSentence":190,"blanks":191},"01a16963-c36a-78b3-9114-cc585468fdf2","בקולו המוגבה של המספר נכתב: ״אנחנו, שני השומרים, __1__ במו עינינו, את הזר שעלה מן הנמל״.",9,"אנחנו קובע נושא ברבים, והזר הוא מושא בזכר יחיד: ראינוהו. ראיתיו וראיתיה מסמנות נושא אני, וראיתיה גם מושא בנקבה. לעומת ראינו אותו, הצורה החבורה מהדקת את המקצב ועשויה להגביה את המשלב בלי לשנות את המשתתפים.","את הפנס רְאִינוּהוּ מרחוק, אך לא ידענו מי נושא אותו.",[192],{"id":193,"blankNumber":10,"options":194},"01a16963-c36a-787b-9114-cc5853bc4e45",[195,198,200],{"id":196,"optionText":197,"isCorrect":30,"displayOrder":16},"01a16963-c36a-7817-9114-cc5852af50a6","רְאִינוּהוּ",{"id":199,"optionText":159,"isCorrect":26,"displayOrder":10},"01a16963-c36a-783b-9114-cc5852d917ea",{"id":201,"optionText":202,"isCorrect":26,"displayOrder":34},"01a16963-c36a-785b-9114-cc58537173e2","רְאִיתִיהָ",{"id":204,"sentenceTemplate":205,"displayOrder":206,"explanation":207,"exampleSentence":208,"blanks":209},"01a16963-c36a-7997-9114-cc5855ffc109","במשפט ״ראיתי אותה, לא את שותפתה״, מהו היתרון האפשרי של הכינוי הנפרד? __1__.",10,"״לא את שותפתה״ יוצר ניגוד מפורש בין מושאים, והכינוי הנפרד משרת את ההבלטה. זו נטייה סגנונית ולא איסור על כינוי חבור בהקשר ניגודי. אותה נשארת מושא, והדובר נשאר מבצע הפעולה.","״פגשתי אותו, לא את המנהל״ ממקד את תשומת הלב בזהות האדם שנפגש.",[210],{"id":211,"blankNumber":10,"options":212},"01a16963-c36a-795b-9114-cc5855e8469a",[213,216,219],{"id":214,"optionText":215,"isCorrect":30,"displayOrder":16},"01a16963-c36a-78fb-9114-cc5855382840","הוא מאפשר להבליט את המושא בנפרד בתוך הניגוד",{"id":217,"optionText":218,"isCorrect":26,"displayOrder":10},"01a16963-c36a-791b-9114-cc58559a7d9f","הוא מאפשר להציג את שותפתה כמבצעת הפעולה שבניגוד",{"id":220,"optionText":221,"isCorrect":26,"displayOrder":34},"01a16963-c36a-793b-9114-cc5855d7df7c","הוא מאפשר לפרש את אותה ככינוי קניין בתוך הניגוד",{"id":223,"sentenceTemplate":224,"displayOrder":225,"explanation":226,"exampleSentence":227,"blanks":228},"01a16963-c36a-7a83-9114-cc5859153847","בקול המספר נכתב: ״את האיגרות שהותירה אמו, אביו __1__ עד יום מותו״. בדיאלוג אומר הבן: ״אבא לא זרק אותן אף פעם״.",11,"אביו הוא הנושא, והאיגרות הן המושא בנקבה רבות, ולכן שמרן. שמרם מציין מושא בזכר רבים ושמרנו, בניקוד הנתון, מציין אותנו. הקול המוגבה של המספר יכול להתחלף בדיבור יומיומי; כשאין ביטחון בנטייה, גם שמר אותן הוא מבנה תקין.","המספר כתב ״את הרשימות שְׁמָרָן במגירה״; בשיחה אמרה הדמות ״הוא שמר אותן אצלו״.",[229],{"id":230,"blankNumber":10,"options":231},"01a16963-c36a-7a47-9114-cc58582dac56",[232,235,238],{"id":233,"optionText":234,"isCorrect":26,"displayOrder":16},"01a16963-c36a-79df-9114-cc58561ad04e","שְׁמָרָם",{"id":236,"optionText":237,"isCorrect":30,"displayOrder":10},"01a16963-c36a-7a0b-9114-cc5856cadd01","שְׁמָרָן",{"id":239,"optionText":240,"isCorrect":26,"displayOrder":34},"01a16963-c36a-7a2b-9114-cc585773b92f","שְׁמָרָנוּ","\u002Fuploads\u002Fimages\u002Fgpimg_388fa8ed-7d71-4d29-adf5-7fb5bcd5e4c0_hero.webp?v=1792769508",{"title":243,"slug":244,"language":245,"level":246},"כינויי מושא חבורים בכתיבה ספרותית","kinuyey-musa-khavurim","he","C2"]