ל־ בנטייה: לי, לך ולהם
הצורות לי, לך, לו, לה, לנו, לכם, לכן, להם ולהן: התאמה לאדם שאליו מתכוונים, הבחנה בין זכר לנקבה ושימוש במשפטים יומיומיים עם לתת, לומר, יש, אין וחם.
מילת היחס ל־ יכולה לבוא לפני שם: נתתי לדנה ספר. במקום לחזור על השם דנה, אפשר לומר: נתתי לָהּ ספר. נלמד לבחור בין לי, לך, לו ושאר הצורות, ולהשתמש בהן עם לתת ולומר, עם יש ואין ובמשפטים כמו חם לי.
משם לצורה קצרה
כשברור על מי מדברים, אפשר להחליף את ל־ ואת השם בצורה אחת. הצורה משתנה לפי האדם שאליו מתכוונים.
נתתי לדנה ספר. ← נתתי לָהּ ספר.
אמרתי ליוסי תודה. ← אמרתי לוֹ תודה.
נתתי לילדים מים. ← נתתי לָהֶם מים.
לא מוסיפים את ל־ לכינוי גוף נפרד כמו אני או הוא. משתמשים בצורות המיוחדות לִי, לוֹ וכדומה.
הצורות של ל־
| כינוי הגוף | ל־ בנטייה | דוגמה |
|---|---|---|
| אני | לִי | דנה נתנה לי ספר. |
| אתה | לְךָ | דני, יש לך זמן? |
| את | לָךְ | דנה, יש לך זמן? |
| הוא | לוֹ | יש לו כלב. |
| היא | לָהּ | יש לה חתול. |
| אנחנו | לָנוּ | יש לנו שאלה. |
| אתם | לָכֶם | ילדים, קר לכם? |
| אתן | לָכֶן | ילדות, קר לכן? |
| הם | לָהֶם | יש להם מפתח. |
| הן | לָהֶן | יש להן כרטיסים. |
הצורות לי ו־לנו מתאימות גם לזכר וגם לנקבה. בשאר הצורות מבחינים בין זכר לנקבה. לקבוצה שיש בה גם זכרים וגם נקבות משתמשים בצורות הזכר: לכם, להם.
בלי ניקוד, שתי הצורות לְךָ ו־לָךְ נכתבות באותה דרך: לך. ההקשר עוזר להבין למי פונים. בדיבור שומעים את ההבדל.
למי נותנים ולמי אומרים?
עם הפעלים לתת ו־לומר, הצורות האלה מציינות למי נותנים משהו או למי אומרים משהו.
— למי נתת את הספר?
— נתתי לָהּ את הספר.
— מה אמרת לילדים?
— אמרתי לָהֶם שלום.
הצורה תלויה באדם שמקבל, ולא באדם שנותן או בדבר שנותנים:
- דני נתן לָהּ ספר.
- דנה נתנה לָהּ עוגה.
בשני המשפטים לה מתייחס לאישה או לילדה שמקבלת. המילים ספר ועוגה אינן משנות את הצורה הזאת.
Quick check
Try one question now.
Check your answer when you are ready. No sign-in needed.
יש לי, אין לי וחם לי
משתמשים באותן צורות גם כדי לדבר על מה שיש לאדם ועל מה שהוא מרגיש.
| שימוש | דוגמה | על מי מדברים? |
|---|---|---|
| יש | יש לי אופניים. | אני |
| אין | אין לה זמן היום. | היא |
| תחושה | חם לנו בחדר. | אנחנו |
| תחושה | קר להם בחוץ. | הם |
במשפטים האלה אפשר להוסיף את כינוי הגוף להדגשה, אבל בדרך כלל אין צורך: יש לי שאלה, קר לי.
בתיאור התחושה של האדם משתמשים ב־חם לי או קר לי, גם כשאישה מדברת:
דנה אומרת: קר לי.
הצורה אינה משתנה לחמה או לקרה לפי האדם שמרגיש. המילים אני קרה אינן הדרך הרגילה לומר שאני מרגישה קור.
איך בוחרים את הצורה?
- בודקים למי מתכוונים: לעצמי, לאדם שפונים אליו או לאדם אחר.
- בודקים אם מדובר באדם אחד או בכמה אנשים.
- בוחרים זכר או נקבה כשיש צורות שונות.
אני מדברת על עצמי: יש לִי זמן.
אני שואלת את דנה: יש לָךְ זמן?
אני מדברת על דנה: יש לָהּ זמן.
אני מדברת על דנה ורות: יש לָהֶן זמן.
לזכירה: לי ולנו אינן משתנות לפי המין. לך נשמעת אחרת בזכר ובנקבה. לו ולה, לכם ולכן, להם ולהן נבדלות גם בכתיבה בלי ניקוד.
You reached the end
You reached the endNow make it stick.
Save your progress, or start the exercises. Practice with detailed feedback after you submit, or save your progress and come back.
Was this lesson helpful?
Last updated October 23, 2026