מה ש־ ומי ש־: פסוקיות בלי שם קודם
השימוש במי ש־ ובמה ש־ לתיאור אנשים, דברים ותוכן בלי שם עצם קודם: תפקידי הפסוקית במשפט, בחירת מילות יחס, שימוש באת וההבדל בין פסוקית זיקה לשאלה עקיפה.
לדבר על אדם או על דבר בלי לציין שם
הצירופים מִי שֶׁ־ ו־מַה שֶׁ־ מאפשרים לדבר על אדם או על דבר בלי לציין קודם שם עצם. בעזרתם אפשר לתאר אדם לפי פעולה שלו, להתייחס לתוכן שנאמר ולשלב את התיאור במשפט כנושא, כמושא או אחרי מילת יחס.
האדם שהגיע ראשון פתח את הדלת. ← מי שהגיע ראשון פתח את הדלת.
קראתי את הדברים שכתבת. ← קראתי מה שכתבת.
בצירופים האלה אין שם קודם כמו האדם או הדברים. לכן הם נקראים פסוקיות זיקה חופשיות: הפסוקית כולה ממלאת תפקיד שבדרך כלל יכול למלא שם עצם.
הבחירה בין מי ש־ למה ש־
| הצירוף | למה הוא מתייחס? | דוגמה |
|---|---|---|
| מי ש־ | אדם או אנשים | מי שנרשם בזמן יקבל הודעה. |
| מה ש־ | דבר, תוכן, פעולה או מצב | מה שאמרת עזר לי. |
מי ש־ יכול להתייחס לאדם מסוים או לקבוצה המוגדרת לפי תנאי:
- אדם מסוים: מי שהתקשרה אליי אתמול היא המנהלת החדשה.
- כל אדם שמתאים לתיאור: מי שרוצה להשתתף צריך להירשם.
גם מה ש־ אינו חייב לציין חפץ שאפשר לראות או לגעת בו:
- תוכן: אני מסכים עם מה שאמרת.
- אירוע: מה שקרה אתמול הפתיע אותנו.
- דבר נחוץ: קנינו מה שהיה חסר.
מי ש־ אינו צירוף לזכר בלבד. כשמדובר באישה מסוימת, אפשר להשתמש בנקבה: מי שזכתה בפרס היא יעל. בניסוח כללי נפוצה צורת יחיד זכר, גם כשהכלל מתייחס לאנשים רבים: מי שנרשם יקבל הודעה.
התפקיד של הפסוקית במשפט
כדי להבין את המבנה, כדאי להתייחס לכל הצירוף כיחידה אחת.
| תפקיד | דוגמה | מה בודקים? |
|---|---|---|
| נושא | מה שאמרת הפתיע אותי. | מה הפתיע אותי? |
| מושא ישיר | הזמנתי את מי שעזר לי. | את מי הזמנתי? |
| משלים אחרי מילת יחס | הודיתי למי שעזר לי. | למי הודיתי? |
| משלים אחרי מילת יחס | השתמשתי במה שמצאתי. | במה השתמשתי? |
מילת היחס שלפני הצירוף נקבעת לפי המבנה של המשפט הראשי: להודות למישהו, להשתמש במשהו, להסכים עם משהו.
לפני מי ש־ המשמש מושא ישיר מופיעה בדרך כלל את: פגשתי את מי שארגן את האירוע. אחרי מילת יחס אחרת אין מוסיפים אותה: פניתי למי שארגן את האירוע.
לפני מה ש־ המשמש מושא ישיר אפשר למצוא את שתי האפשרויות: קראתי מה שכתבת וגם קראתי את מה שכתבת. אין לפסול אחת מהן. כשכל הצירוף הוא הנושא, לא מוסיפים את: מה שכתבת מעניין אותי.
Quick check
Try one question now.
Check your answer when you are ready. No sign-in needed.
מילת יחס בחוץ ומילת יחס בפנים
לפעמים יש שתי מערכות יחסים שונות: אחת במשפט הראשי ואחת בתוך הפסוקית. כל פועל דורש את המבנה המתאים לו.
שלחתי הודעה למי שדיברת איתו אתמול.
- למי קשור לפועל שלחתי: שלחתי הודעה למישהו.
- איתו קשור לפועל דיברת: דיברת עם מישהו.
- שתי הצורות מתייחסות לאותו אדם.
אין הכרח ששתי מילות היחס יהיו זהות:
הודיתי למי שסמכתי עליו.
כאן מודים ל־ אדם, אבל סומכים עליו. מילת היחס שבתחילת הצירוף אינה מחליפה את מילת היחס הנדרשת בתוך הפסוקית.
כשאדם הוא עושה הפעולה בפסוקית, אין מוסיפים כינוי גוף נוסף במבנה הרגיל:
✓ פניתי למי שמנהל את הספרייה.
✗ פניתי למי שהוא מנהל את הספרייה.
לעומת זאת, במשפט פניתי למי שהוא מנהל הספרייה, המילה מנהל היא שם תפקיד, והמבנה תקין: הוא מנהל הספרייה.
ההבדל משאלה עקיפה
מי ש־ ו־מה ש־ מציינים אדם או דבר המתוארים בפסוקית. מי ו־מה בלי ש־ יכולים לפתוח שאלה עקיפה, המבקשת לברר זהות או תוכן.
| פסוקית זיקה חופשית | שאלה עקיפה |
|---|---|
| פגשתי את מי ששלח את ההודעה. | שאלתי מי שלח את ההודעה. |
| שמרתי מה שכתבת. | שאלתי מה כתבת. |
במשפט הראשון בכל שורה מתייחסים לאדם או לתוכן. במשפט השני מוסרים שאלה: מי שלח? מה כתבת?
לא תמיד אפשר להחליף בין המבנים בלי לשנות את המשמעות:
- אני יודע מי התקשר — אני יודע את זהות המתקשר.
- אני מכיר את מי שהתקשר — אני מכיר את האדם שהתקשר.
בדיקה קצרה לפני השימוש
- האם מדובר באדם או בדבר? בוחרים מי ש־ לאדם ו־מה ש־ לדבר, לתוכן או לאירוע.
- מה תפקיד הצירוף במשפט הראשי? בודקים אם נדרשת מילת יחס: למי שעזר, במה שמצאתי.
- מה דורש הפועל בתוך הפסוקית? שומרים על הקשר המתאים: מי שדיברתי איתו, מי שסמכתי עליו.
- האם זו בעצם שאלה עקיפה? משווים בין מי הגיע לבין מי שהגיע.
מי ש־ ו־מה ש־ מאפשרים לתאר אדם או דבר בלי שם עצם קודם. הפסוקית כולה משתלבת במשפט, ובתוכה נשמרים כללי ההתאם ומילות היחס הרגילים.
You reached the end
You reached the endNow make it stick.
Save your progress, or start the exercises. Practice with detailed feedback after you submit, or save your progress and come back.
Was this lesson helpful?
Last updated October 23, 2026