בצאתו ובהגיעם: מקור נטוי בכתיבה
מקור נטוי בצירופים בצאתו ובהגיעם: יצירת צורות עם כינויי גוף, זיהוי עושה הפעולה, פירוש יחסי הזמן ובחירה בין ניסוח כתוב דחוס לפסוקית זמן מפורשת וברורה.
הצירופים בְּצֵאתוֹ ו־בְּהַגִּיעָם מאפשרים לקשור בין אירועים בלי להשתמש בפסוקית הפותחת בכש־. הם אופייניים לכתיבה עיונית, רשמית וספרותית. כדי להשתמש בהם בבהירות, יש לזהות מי עושה את הפעולה, להבין את יחס הזמן ולבחור מתי עדיפה פסוקית מפורשת.
מפסוקית זמן לצירוף מקוצר
במקום לכתוב „כשהמנהלת יצאה מן הישיבה”, אפשר לכתוב „בצאת המנהלת מן הישיבה”. כאשר ברור במי מדובר, אפשר להשתמש בכינוי חבור: „בצאתה מן הישיבה”.
פסוקית זמן: כשהמנהלת יצאה מן הישיבה, היא מסרה הודעה לעיתונות.
מקור נטוי ושם מפורש: בצאת המנהלת מן הישיבה, היא מסרה הודעה לעיתונות.
מקור נטוי וכינוי חבור: המנהלת סיימה את הישיבה. בְּצֵאתָהּ ממנה, היא מסרה הודעה לעיתונות.
הניסוח המקוצר דחוס יותר, אך אינו בהכרח מדויק או מוצלח יותר. בשיחה רגילה טבעי בדרך כלל להשתמש בכש־; בכתיבה אפשר לבחור לפי המשלב וההקשר.
מבנה המקור הנטוי
מקור נטוי הוא צורת פועל שאינה מציינת כשלעצמה זמן וגוף כמו פועל בעבר או בעתיד. בצירופים הנלמדים כאן מצטרפת אליו ב־ לציון זמן, ועושה הפעולה מופיע כשם מפורש או ככינוי חבור.
| שם הפועל | צירוף עם שם מפורש | צירוף עם כינוי חבור | פירוש בהקשר של עבר |
|---|---|---|---|
| לָצֵאת | בְּצֵאת המנהל | בְּצֵאתוֹ | כשהוא יצא |
| לָצֵאת | בְּצֵאת המנהלת | בְּצֵאתָהּ | כשהיא יצאה |
| לָצֵאת | בְּצֵאת האורחים | בְּצֵאתָם | כשהם יצאו |
| לְהַגִּיעַ | בְּהַגִּיעַ האורחים | בְּהַגִּיעָם | כשהם הגיעו |
| לְהַגִּיעַ | בְּהַגִּיעַ האורחות | בְּהַגִּיעָן | כשהן הגיעו |
לכינוי יש גם צורות של גוף ראשון ושני: בְּצֵאתִי — כשאני יוצא או יצאתי; בְּצֵאתְךָ — כשאתה יוצא או יצאת. הזמן נקבע מתוך המשפט וההקשר.
אין ליצור את הצורה באמצעות הוספת סיומת לפועל בעבר: בְּצֵאתוֹ, ולא „ביצאו”. גם הסרת ל־ משם הפועל אינה כלל מכני מספיק: יש להכיר את צורת המקור ואת השינויים החלים בה עם הכינוי, כגון לְהַגִּיעַ — בְּהַגִּיעָם.
מי עושה את הפעולה?
בצירופי הזמן האלה הכינוי החבור מציין את עושה הפעולה שבמקור: ב־בצאתו, הוא היוצא; ב־בהגיעם, הם המגיעים. אף שהסיומות דומות לסיומות שייכות, אין כאן משמעות של בעלות.
עושה הפעולה שבמקור אינו חייב להיות נושא המשפט העיקרי.
אותו עושה פעולה: האורחים הגיעו למלון. בהגיעם, הם פנו לדלפק הקבלה.
עושי פעולה שונים: בהגיע האורחים למלון, מנהלת הקבלה בירכה אותם.
המשפט „דניאל פגש את יואב בצאתו מן המשרד” אינו מבהיר מי יצא: דניאל או יואב. אם ההקשר אינו מכריע, עדיף לפרש:
- דניאל פגש את יואב כשדניאל יצא מן המשרד.
- דניאל פגש את יואב כשיואב יצא מן המשרד.
החזרה על השם עשויה להיות עדיפה על קיצור שיוצר עמימות.
Quick check
Try one question now.
Check your answer when you are ready. No sign-in needed.
זמן האירוע ויחס הזמן
ב־ עם מקור נטוי מציינת כאן את הזמן שבו מתרחשת הפעולה. היא אינה מסמנת בעצמה עבר, הווה או עתיד.
עבר: אתמול, בהגיעם לתחנה, גילו הנוסעים שהרכבת בוטלה.
עתיד: מחר, בהגיעם לתחנה, יקבלו הנוסעים הודעה על הרציף.
גם היחס המדויק בין האירועים תלוי במשמעות הפעלים ובהקשר. „בהגיעם” מציין בדרך כלל נקודת זמן; „בשהותו בעיר” יכול לציין פרק זמן שבתוכו מתרחשת פעולה אחרת.
כאשר סדר האירועים חשוב, אפשר לבחור ניסוח מפורש יותר:
| ניסוח | יחס הזמן |
|---|---|
| בצאתו מן הבניין התקשר אליה | ההתקשרות קשורה לזמן היציאה |
| לפני צאתו מן הבניין התקשר אליה | ההתקשרות קדמה ליציאה |
| לאחר צאתו מן הבניין התקשר אליה | ההתקשרות באה אחרי היציאה |
אין לפרש כל צירוף עם ב־ ומקור נטוי כציון זמן בלבד. למשל, „בהיותו מנהל הצוות, הוא אחראי לחלוקת העבודה” עשוי להציג את תפקידו כרקע לאחריותו או כנימוק לה. במקרים כאלה יש לפרש את הקשר לפי תוכן המשפט.
מקור נטוי לעומת שם פעולה
המקור הנטוי שומר על תכונות פועליות. אפשר לצרף אליו משלים של הפועל, לרבות מושא ישיר עם את כשמבנה הפועל דורש זאת. שם פעולה הוא שם עצם, והמבנה שסביבו עשוי להיות שונה.
| מקור נטוי | שם פעולה |
|---|---|
| בקוראו את הדוח, הבחין החוקר בטעות. | במהלך קריאת הדוח, הבחין החוקר בטעות. |
| בהגיעם לתחנה, קיבלו האורחים הודעה. | עם הגעתם לתחנה, קיבלו האורחים הודעה. |
בקוראו הוא ניסוח ספרותי מובהק יחסית; „כשהוא קרא את הדוח” מתאים למגוון רחב יותר של הקשרים. אין צורך להמיר כל פסוקית למקור נטוי כדי ליצור כתיבה רשמית.
בדיקה לפני השימוש
- זהו את עושה הפעולה: האם הכינוי החבור מפנה בבירור לאדם או לקבוצה הנכונים?
- בדקו את הצורה: האם זו צורת מקור מוכרת, ולא צורה שנבנתה מפועל בעבר?
- דייקו ביחס הזמן: האם הכוונה לזמן הפעולה, לזמן שלפניה או לזמן שאחריה?
- התאימו את המשלב: האם הצירוף תורם לקיצור טבעי, או מכביד על הקריאה?
בצאתו ובהגיעם מועילים כאשר ההקשר ברור והכתיבה מצריכה ניסוח דחוס. כאשר זהות המשתתפים או יחס הזמן אינם ברורים, פסוקית זמן מפורשת היא הבחירה הבהירה יותר.
You reached the end
You reached the endNow make it stick.
Save your progress, or start the exercises. Practice with detailed feedback after you submit, or save your progress and come back.
Was this lesson helpful?
Last updated October 23, 2026