מילות יחס בנטייה: עליי, אליך ואצלם
נטיית מילות היחס על, אל ואצל לפי גוף, מין ומספר: בחירת הסיומת המתאימה, ההבדל בין יעד למקום ולנושא, וכתיבת צורות כמו עליי, אליך ואצלם במשפטים יומיומיים.
מילות היחס על, אל ואצל מצטרפות לשמות וגם לכינויים: חשבו על דנה — חשבו עליה. נלמד לבחור את מילת היחס המתאימה, להתאים את הסיומת לאדם או לדבר שאליהם מתכוונים, ולהבחין בין צורות דומות בכתב ובהגייה.
המשמעות נשארת, הצורה משתנה
כשברור על מי או על מה מדברים, אפשר להשתמש במילת יחס בנטייה במקום לחזור על השם. הסיומת מציינת את הגוף, את המין ואת המספר.
| מילת היחס | עם שם | בנטייה |
|---|---|---|
| על | דיברנו על דנה. | דיברנו עליה. |
| אל | הלכנו אל דנה. | הלכנו אליה. |
| אצל | אכלנו אצל דנה. | אכלנו אצלה. |
הבחירה במילת היחס תלויה במשמעות ובמבנה המשפט:
- על: נושא של מחשבה או דיבור, וגם מיקום על משטח.
- אל: יעד של תנועה או של פנייה.
- אצל: מקום בביתו או במקום עבודתו של אדם, וגם דבר שנמצא ברשותו.
דנה הזמינה אותנו. בדרך אליה דיברנו עליה. בערב אכלנו אצלה.
בכל שלוש הצורות הסיומת מתייחסת לדנה, אבל מילת היחס מביעה קשר אחר.
צורות הנטייה
בטבלה הצורות מנוקדות כדי להראות את ההבדלים בהגייה.
| גוף | על | אל | אצל |
|---|---|---|---|
| אני | עָלַי | אֵלַי | אֶצְלִי |
| אתה | עָלֶיךָ | אֵלֶיךָ | אֶצְלְךָ |
| את | עָלַיִךְ | אֵלַיִךְ | אֶצְלֵךְ |
| הוא | עָלָיו | אֵלָיו | אֶצְלוֹ |
| היא | עָלֶיהָ | אֵלֶיהָ | אֶצְלָהּ |
| אנחנו | עָלֵינוּ | אֵלֵינוּ | אֶצְלֵנוּ |
| אתם | עֲלֵיכֶם | אֲלֵיכֶם | אֶצְלְכֶם |
| אתן | עֲלֵיכֶן | אֲלֵיכֶן | אֶצְלְכֶן |
| הם | עֲלֵיהֶם | אֲלֵיהֶם | אֶצְלָם |
| הן | עֲלֵיהֶן | אֲלֵיהֶן | אֶצְלָן |
ל־על ול־אל יש סיומות דומות. ל־אצל יש דגם אחר: עליו, אליו, אבל אצלו; עליהם, אליהם, אבל אצלם. כדאי ללמוד כל צורה כמילה שלמה.
בכתיב ללא ניקוד כותבים עליי, אליי בשתי יו״דים. בפנייה לאישה כותבים עלייך, אלייך, ובפנייה לגבר — עליך, אליך. לעומת זאת, אצלך נכתב באותה דרך לזכר ולנקבה; ההגייה שונה: אֶצְלְךָ, אֶצְלֵךְ.
למי הסיומת מתייחסת?
הסיומת מתאימה לאדם או לדבר שאחרי מילת היחס, ולא בהכרח למי שעושה את הפעולה במשפט.
אני חושבת על יואב. — אני חושבת עליו.
יואב חושב עליי. — עליי מתייחס לדוברת, ולא ליואב.
אנחנו נוסעים אל החברות שלנו. — אנחנו נוסעים אליהן.
המפתחות אצל ההורים שלי. — המפתחות אצלם.
גם כשמדובר בחפצים, בוחרים את הסיומת לפי המין הדקדוקי והמספר של שם העצם:
- השולחן נקי. אפשר להניח עליו את הספר.
- הכיסא פנוי. אפשר לשבת עליו.
- הכורסה פנויה. אפשר לשבת עליה.
כדי לבחור סיומת, משלימים בראש את המשפט עם השם: חשבתי על ההצעה — ההצעה היא בנקבה יחידה — חשבתי עליה.
Quick check
Try one question now.
Check your answer when you are ready. No sign-in needed.
יעד, מקום ונושא
לפעמים כמה מילות יחס אפשריות, אבל כל אחת משנה את המשמעות. אין לבחור רק לפי הסיומת.
| משפט | המשמעות |
|---|---|
| הלכתי אליו. | הוא היה היעד שלי. |
| הייתי אצלו. | הייתי בביתו או במקום שבו הוא נמצא. |
| דיברתי אליו. | הפניתי אליו את דבריי. |
| דיברתי עליו. | הוא היה נושא הדברים שלי. |
אצלי אינו תמיד שלי. במשפט ״הספר אצלי״ הספר נמצא ברשותי כרגע, אבל הוא יכול להיות שייך לאדם אחר.
הספר שלך אצלי. אבוא אליך מחר ואחזיר לך אותו.
אין לצרף את כינוי הגוף הנפרד במקום צורת הנטייה:
✗ חשבתי על אתה.
✓ חשבתי עליך.
✗ המפתחות אצל הם.
✓ המפתחות אצלם.
לעומת זאת, לפני שם משתמשים במילת היחס הרגילה: על דנה, אל יואב, אצל ההורים.
בדיקה קצרה לפני השימוש
- בוחרים את מילת היחס לפי המשמעות: נושא או מיקום — על; יעד או פנייה — אל; מקום אצל אדם או דבר שברשותו — אצל.
- בודקים למי או למה מתייחסים: אני, אתה, היא, הם וכן הלאה.
- בוחרים את הצורה המתאימה מתוך דגם הנטייה.
- בכתיבה ללא ניקוד זוכרים את ההבדלים: עליי — עליך — עלייך, אליי — אליך — אלייך.
משפט לזכירה: בדרך אליהם חשבתי עליהם, ובערב הייתי אצלם.
You reached the end
You reached the endNow make it stick.
Save your progress, or start the exercises. Practice with detailed feedback after you submit, or save your progress and come back.
Was this lesson helpful?
Last updated October 23, 2026