C1 · AdvancedLesson 1 of 2

פסוקיות זיקה מורכבות והכינוי החוזר

פסוקיות זיקה מורכבות בעברית: זיהוי תפקיד הכינוי החוזר, הבחנה בין כינוי נדרש לכינוי אפשרי, וקישור ברור לשם המתואר גם בשעבוד עמוק, לצד התאמה למשלב הכתוב.

בפסוקית זיקה מורכבת, המרחק בין השם המתואר לבין המקום שבו הוא משתלב במשפט עלול להקשות על הקריאה. הכינוי החוזר מסמן את הקשר הזה, אך לא בכל תפקיד תחבירי מעמדו זהה. נבחין בין כינוי נדרש, כינוי אפשרי וכינוי עודף, ונבחן כיצד לשמור על זיקה ברורה גם בתוך שעבוד נוסף.

מזהים את התפקיד בתוך פסוקית הזיקה

כינוי חוזר הוא כינוי בתוך פסוקית הזיקה המתייחס לשם שהפסוקית מתארת. כדי לקבוע את צורתו, יש לזהות את תפקיד השם בתוך הפסוקית, ולא את תפקידו במשפט העיקרי.

שוחחתי עם החוקרת שהוועדה העניקה לה את הפרס.

במשפט העיקרי: שוחחתי עם החוקרת.

בתוך פסוקית הזיקה: הוועדה העניקה לחוקרת את הפרס.

לכן הכינוי החוזר הוא לה, ולא איתה.

הכינוי מתאים לשם המתואר במין ובמספר; מילת היחס נקבעת לפי המבנה שבו הוא מופיע:

  • החוקרת שהסתמכנו עליה;
  • החוקרים שהסתמכנו עליהם;
  • העדויות שהסתמכנו עליהן.

מתי הכינוי נדרש, ומתי אפשר להשמיטו?

הטבלה מתייחסת תחילה לפסוקיות זיקה פשוטות, ללא שעבוד פנימי נוסף.

תפקיד השם בתוך הפסוקית דוגמה מעמד הכינוי החוזר
נושא החוקרת שפרסמה את המאמר בדרך הרגילה אין מוסיפים כינוי נושא
מושא ישיר המאמר שקראתי / המאמר שקראתי אותו שתי הדרכים אפשריות; בכתיבה ערוכה מרבים להשמיט את הכינוי
משלים של מילת יחס המאמר שהסתמכתי עליו מילת היחס והכינוי נדרשים לשימור הקשר המסוים הזה
שייכות בתוך צירוף שמני החוקרת שמאמרה זכה בפרס / החוקרת שהמאמר שלה זכה בפרס כינוי השייכות מבטא את הקשר לחוקרת

בצירוף החוקרת שפרסמה את המאמר, השם החוקרת הוא הנושא המובן של פרסמה. בכתיבה ניטרלית אין צורך בניסוח החוקרת שהיא פרסמה את המאמר. כינוי כזה עשוי להופיע בדיבור או בהדגשה מיוחדת, אך אינו הדגם הרגיל כאן.

לא כל הוא או היא אחרי ש־ הוא כינוי חוזר מיותר. בצירוף החוקרת שהיא גם רופאה, המילה היא משמשת נושא גלוי במשפט שמני. אין להחיל עליו באופן מכני את דגם המשפט הפועלי שפרסמה את המאמר.

גם השמטת אותו אינה גוררת השמטה של כל כינוי אחר: המאמר שקראתי הוא מבנה תקין, ואילו המאמר שהסתמכתי אינו מבטא כראוי את המבנה להסתמך על משהו.

מילת היחס בראש פסוקית הזיקה ומשלב כתוב

אפשר להציב את מילת היחס הנטויה מיד אחרי מילת הזיקה. כך הקשר לשם המתואר מתברר כבר בפתח הפסוקית:

מבנה דוגמה שימוש ומשלב
מילת היחס אחרי הפועל המאמר שהסתמכתי עליו טבעי בדיבור וגם בכתיבה
מילת היחס בראש הפסוקית אחרי ש־ המאמר שעליו הסתמכתי נפוץ בכתיבה ערוכה; מציג מוקדם את הקשר למאמר
מילת היחס בראש הפסוקית אחרי אשר המאמר אשר עליו הסתמכתי אופייני למשלב רשמי או ספרותי יותר

בשלוש החלופות נשמר המבנה להסתמך על משהו. גם ב־החוקרת שלה העניקה הוועדה את הפרס, הצורה לה היא מילת היחס ל־ עם כינוי המתייחס לחוקרת: הוועדה העניקה לחוקרת את הפרס. אין זו מילת שייכות בדוגמה הזאת.

אֲשֶׁר היא מילת זיקה הנכתבת בנפרד, ואילו ש־ נצמדת למילה שאחריה: המחקר אשר פורסם לעומת המחקר שפורסם. ש־ תקינה גם בכתיבה רשמית; אין חובה להחליפה באשר. הבחירה באשר מעניקה לעיתים גוון רשמי או ספרותי, אך אינה משנה כשלעצמה את הצורך בכינוי חוזר.

עם מילת יחס אפשר לכתוב החדר שבו נערך הדיון או החדר אשר בו נערך הדיון, וכן המעבדה שבה נערך הניסוי או המעבדה אשר בה נערך הניסוי. ההתאם נשמר בכל החלופות.

הקדמת מילת היחס עשויה להקל על המעקב, במיוחד כשאחריה בא נושא ארוך: המאמר שעליו הסתמכה הוועדה לבחינת תוכנית הלימודים. עם זאת, סדר המילים לבדו אינו פותר עמימות באשר לשם המתואר.

כינוי חוזר מעבר לגבול של פסוקית נוספת

הכינוי החוזר אינו חייב להימצא מיד אחרי מילת הזיקה. הוא יכול להופיע בפסוקית פנימית, ושם למלא את התפקיד המקשר לשם המתואר.

זו החוקרת שהעורך טען שהיא שינתה את מסקנות המחקר.

השם המתואר: החוקרת.

תוכן הטענה: היא שינתה את מסקנות המחקר.

הכינוי היא נמצא בתוך פסוקית התוכן התלויה בפועל טען, ומקשר את הנושא שלה לחוקרת.

כאן אין לפסול את היא לפי הכלל שניתן לפסוקית הפשוטה החוקרת שפרסמה. עומק השעבוד משנה את הסביבה התחבירית: כינוי נושא בפסוקית פנימית יכול להיות טבעי ותקין.

גם במושא ישיר אפשר למצוא קשר מעבר לפסוקית אחת:

  • זה המאמר שהעורכת אמרה שקראה.
  • זה המאמר שהעורכת אמרה שקראה אותו.

בשני המשפטים המאמר הוא הדבר שנקרא. הכינוי המפורש עשוי לסייע במעקב אחר הקשר, אך בדוגמה זו אינו חובה.

אין כלל שלפיו בכל שעבוד עמוק חייב להופיע כינוי חוזר, וגם אין כלל שלפיו תמיד אפשר להשמיטו. יש לבדוק את תפקידו ואת סוג הפסוקית שבתוכה הוא נמצא.

Quick check

Try one question now.

1
דיברנו על היועצת שהמנהל מסר את מפתחות המשרד.

Check your answer when you are ready. No sign-in needed.

כשהקשר עובר בתוך פסוקית זמן

יש סביבות שבהן הכינוי המפורש חשוב במיוחד, והשמטתו אינה יוצרת את אותו מבנה תקין שמתקבל ב־המאמר שקראתי.

זה המאמר שנרדמתי בזמן שקראתי אותו.

הכינוי אותו נמצא בתוך פסוקית הזמן בזמן שקראתי אותו. הוא מבהיר שהקריאה הייתה במאמר המתואר.

לעומת זאת, זה המאמר שנרדמתי בזמן שקראתי אינו חלופה ניטרלית תקינה לאותו קשר זיקה.

המשפט נרדמתי בזמן שקראתי תקין כשלעצמו: אפשר להשתמש בפועל קראתי בלי לציין מה נקרא. אבל אין להסיק מכך שהשמטת אותו משמרת גם את הקשר התחבירי ל־המאמר במשפט המורכב.

ההבחנה היא בין מושא שאינו נאמר כלל לבין מקום חסר המקושר לשם המתואר בפסוקית זיקה. לא כל מקום שבו אפשר להשמיט מושא מאפשר גם את סוג הקישור השני.

התאם אינו מבטיח זיהוי חד־משמעי

כינוי יכול להיות תקין מבחינת מין ומספר ועדיין להשאיר ספק באשר לשם שאליו הוא מתייחס.

פגשתי את החוקרת שהעורכת שוחחה איתה לאחר שהיא הציגה את הממצאים.

הכינוי החוזר איתה מקשר את פסוקית הזיקה לחוקרת. אבל מי הציגה את הממצאים: החוקרת או העורכת? הכינוי היא יכול להתייחס לכל אחת מהן, בלי לפגוע בקשר הזיקה שמבטאת איתה.

אם הכוונה לחוקרת, אפשר להבהיר:

פגשתי את החוקרת שהעורכת שוחחה איתה לאחר שהחוקרת הציגה את הממצאים.

אם הכוונה לעורכת:

פגשתי את החוקרת שהעורכת שוחחה איתה לאחר שהעורכת הציגה את הממצאים.

לעומת זאת, במשפט פגשתי את החוקרת שהעורכת אמרה שהיא תציג את הממצאים, הקריאה הרגילה של היא היא החוקרת: זהו הכינוי המקשר אליה את פסוקית הזיקה. אם מפרשים אותו כמתייחס לעורכת, לא נותר בפסוקית קשר תחבירי לחוקרת. לכן אין להציג זאת כשתי קריאות רגילות ושקולות.

כדי למסור שהעורכת תציג את הממצאים, אפשר לפצל את המשפט ולשמור על דיבור עקיף: פגשתי את החוקרת; העורכת אמרה שהיא עצמה תציג את הממצאים. זהו ניסוח של שתי קביעות נפרדות, ולא פסוקית זיקה המתארת את החוקרת.

כאשר שני שמות מתאימים לאותו כינוי, הוספת עוד כינוי אינה בהכרח הפתרון. אפשר לשנות את המבנה, לציין במפורש את מקור הדברים או לפצל את המשפט.

בדיקה לפני ניסוח סופי

  1. מזהים את השם המתואר: למי או למה פסוקית הזיקה מתייחסת?
  2. משחזרים את הקשר הפנימי: קראתי את המאמר, הסתמכתי על המאמר, מאמרה של החוקרת זכה בפרס.
  3. קובעים את התפקיד: נושא, מושא ישיר, משלים של מילת יחס או שייכות.
  4. בודקים את עומק השעבוד: האם הכינוי נמצא בפסוקית הזיקה עצמה או בתוך פסוקית נוספת?
  5. בודקים בהירות ומשלב: האם ההשמטה תקינה, האם הכינוי מועיל, והאם ברור לאיזה שם הוא חוזר?

העיקרון המנחה: הכינוי החוזר מסמן קשר תחבירי, לא רק התאמה במין ובמספר. בחירתו או השמטתו צריכות לשמור הן על המבנה והן על יכולתו של הקורא לזהות את הקשר.

You reached the end

You reached the end

Now make it stick.

Save your progress, or start the exercises. Practice with detailed feedback after you submit, or save your progress and come back.

Practice exercises

Was this lesson helpful?

Last updated October 23, 2026