A2 · ElementaryLesson 1 of 3

את בנטייה: אותי, אותך ואותו

נטיית את עם כינויי גוף: אותי, אותך, אותו ושאר הצורות. החלפת שם במושא קצר, בחירה לפי האדם או הדבר שעליו מדברים, והבחנה בין זכר לנקבה ובין יחיד לרבים.

ממי מדברים אל מי רואים

במקום לחזור על שם של אדם או דבר, אפשר להשתמש בצורות כמו אוֹתִי, אוֹתְךָ, אוֹתוֹ. נלמד לבחור את הצורה המתאימה ולשלב אותה במשפט.

איפה דנה? אני מחפש את דנה. → אני מחפש אוֹתָהּ.

איפה הספר? אני רואה את הספר. → אני רואה אוֹתוֹ.

הצורות האלה מחליפות את אֶת ואת השם שאחריה. הן יכולות להתייחס גם לאנשים וגם לדברים.

כל הצורות של את

הצורה משתנה לפי האדם או הדבר שאליו היא מתייחסת. בצורות של פנייה ושל דיבור על אחרים יש הבדל בין זכר לנקבה.

למי הצורה מתייחסת? את בנטייה דוגמה
אני אוֹתִי דנה רואה אותי.
אתה אוֹתְךָ דני, אני רואה אותך.
את אוֹתָךְ דנה, אני רואה אותך.
הוא אוֹתוֹ איפה דני? אני רואה אותו.
היא אוֹתָהּ איפה דנה? אני רואה אותה.
אנחנו אוֹתָנוּ דנה רואה אותנו.
אתם אֶתְכֶם ילדים, אני רואה אתכם.
אתן אֶתְכֶן ילדות, אני רואה אתכן.
הם אוֹתָם איפה הילדים? אני רואה אותם.
הן אוֹתָן איפה הילדות? אני רואה אותן.

בלי ניקוד, אוֹתְךָ ו־אוֹתָךְ נכתבות באותה דרך: אותך. בדיבור שומעים את ההבדל.

שימו לב גם לצורות אֶתְכֶם, אֶתְכֶן: בתחילתן שומעים תנועת סגול, ולא חולם כמו בשאר הצורות בטבלה.

בוחרים לפי מי שרואים

במשפט דנה רואה אותו, דנה היא מי שרואה. המילה אותו אומרת את מי או את מה היא רואה. זהו המושא הישיר.

צורת את מתאימה למושא, ולא למי שעושה את הפעולה:

  • דנה רואה את דני. → דנה רואה אותו.
  • דני רואה את דנה. → דני רואה אותה.
  • אני מחפש את המפתחות. → אני מחפש אותם.
  • אני מחפשת את התמונות. → אני מחפשת אותן.

גם בדברים בוחרים לפי המין והמספר של שם העצם: ספר — אותו, תמונה — אותה.

אפשר לבדוק בשלושה צעדים:

  1. מוצאים את הצירוף עם את: אני מכירה את הילדים.
  2. בודקים למי הוא מתייחס: הילדים — הם.
  3. מחליפים את הצירוף: אני מכירה אותם.

Quick check

Try one question now.

1
אני מדברת על עצמי: אתם זוכרים מהקורס?

Check your answer when you are ready. No sign-in needed.

משתמשים בצורות בתוך משפט

במשפט פשוט הצורה באה בדרך כלל אחרי הפועל. היא נשארת זהה גם כשהזמן משתנה.

עכשיו: אני רואה אוֹתָהּ ליד הבית.

אתמול: ראיתי אוֹתָהּ ליד הבית.

מחר: אראה אוֹתָהּ בבית הספר.

אפשר להשתמש באותן צורות גם בשאלה ובמשפט שלילי:

  • אתה שומע אוֹתִי?
  • אני לא שומע אוֹתְךָ.
  • איפה הילדים? לא ראיתי אוֹתָם היום.

לא מוסיפים את לפני הצורה הנטויה.

✓ אני מכירה אותו.

✗ אני מכירה את אותו.

הצורה אותו כבר מחליפה את כל הצירוף, למשל את דני.

בדיקה קצרה לפני שמדברים

משתמשים בצורות האלה כשהן מחליפות צירוף של את ושם. לא מחליפים בהן כל צירוף שמופיע אחרי פועל.

אני רואה את דנה. → אני רואה אותה.

אני מדבר עם דנה. → אני מדבר איתה, לא אותה.

כדי לזכור:

  • אותי, אותנו — כשמדברים על עצמנו.
  • אותך, אתכם, אתכן — כשפונים לאדם או לקבוצה.
  • אותו, אותה, אותם, אותן — כשמדברים על אנשים או דברים אחרים.
  • בוחרים לפי המין והמספר של המושא, ולא לפי מי שעושה את הפעולה.

You reached the end

You reached the end

Now make it stick.

Save your progress, or start the exercises. Practice with detailed feedback after you submit, or save your progress and come back.

Practice exercises

Was this lesson helpful?

Last updated October 23, 2026