גזרת ל״א: מצא, קרא ומילא
נטיית הפעלים מצא, קרא ומילא בגזרת ל״א: שמירת האל״ף בכתיבה, הבדלי קל ופיעל, צורות עבר, הווה ועתיד, ציווי ושם הפועל, והקשר בין הכתיב להגייה בעברית בת זמננו.
הפעלים מצא, קרא ומילא שייכים לגזרת ל״א: האות האחרונה בשורש שלהם היא א. נכיר את השינויים בנטייתם, נבחין בין בניין קל לבניין פיעל, ונלמד לשמור על האל״ף בכתיבה גם כשאין שומעים אותה כעיצור.
מה משותף לשלושת הפעלים?
בשם הגזרה, ל״א, האות ל מציינת את המקום השלישי בשורש. בגזרה זו נמצאת במקום הזה א:
| הפועל בעבר | השורש | הבניין | דוגמה לשימוש |
|---|---|---|---|
| מָצָא | מ־צ־א | קל | הוא מצא פתרון לבעיה. |
| קָרָא | ק־ר־א | קל | הוא קרא את ההודעה. |
| מִלֵּא | מ־ל־א | פיעל | הוא מילא את הטופס. |
הגזרה מתארת תכונה של השורש, ואילו הבניין קובע את תבנית הפועל. לכן שלושת הפעלים שייכים לאותה גזרה, אך אינם מקבלים אותן תנועות בכל הנטייה.
אותם שורשים בבניינים נוספים
גם נִמְצָא, נִקְרָא ו־הִקְרִיא שייכים לגזרת ל״א. שינוי הבניין משנה את התבנית ואת משמעות הפועל, אך אינו משנה את השורש:
| הפועל בעבר | השורש | הבניין | דוגמה לשימוש |
|---|---|---|---|
| נִמְצָא | מ־צ־א | נפעל | הפתרון נמצא לאחר בדיקה ממושכת. |
| נִקְרָא | ק־ר־א | נפעל | המכתב נקרא בקול בישיבה. |
| הִקְרִיא | ק־ר־א | הפעיל | המנהל הקריא את המכתב למשתתפים. |
האל״ף נשמרת גם בנטיית הפעלים האלה: נִמְצֵאתִי, נִקְרֵאתִי, הִקְרֵאתִי. שימו לב לתנועת e לפני האל״ף בצורות אלו, לעומת תנועת a בצורות הקל מָצָאתִי ו־קָרָאתִי. לכן יש לזהות גם את הבניין לפני שבוחרים צורה.
בכתיב ללא ניקוד כותבים מילא, ובניקוד מלא: מִלֵּא. היו״ד בכתיב המלא אינה אות שורש. בטבלאות שלהלן הצורות מנוקדות בניקוד מלא; בדוגמאות ללא ניקוד משמש הכתיב המלא הרגיל.
האל״ף נשארת גם כשלא שומעים אותה
בהגייה הישראלית הרגילה האל״ף בפעלים האלה לרוב אינה נשמעת כעיצור נפרד. עם זאת, היא נשארת בכתיב בכל הצורות המוצגות כאן.
כך, בצורות מָצָאתִי, קָרָאתִי ו־מִלֵּאתִי, האל״ף נכתבת לפני סיומת הגוף ־תִי, אף שאין מבטאים אותה כעיצור.
כאשר יש תנועה אחרי האל״ף, יש להקפיד גם על התנועה הזאת: מָצְאָה, קָרְאָה, מִלְּאָה. אין צורך להדגיש עיצור א מלאכותי, אבל אין להשמיט את התנועה של הסיומת.
אין להחליף את האל״ף בה״א לפי הצליל בלבד:
- ✓ היא מצאה את המפתח. לא: ✗ היא מצה את המפתח.
- ✓ היא מילאה את הכוס. לא: ✗ היא מילה את הכוס.
בשתי הצורות התקינות האל״ף שייכת לשורש, והה״א שייכת לסיומת הנקבה בעבר.
עבר: התנועה שלפני האל״ף
בבניין קל, בפעלים מצא ו־קרא, מופיעה תנועת a לפני האל״ף בצורות כגון מצאתי ו־קראתם. בפיעל, בפועל מילא, מופיעה באותו מקום תנועת e: מילאתי, מילאתם.
הטבלה מציגה צורות נבחרות שממחישות את ההבדלים:
| גוף | מצא — קל | קרא — קל | מילא — פיעל |
|---|---|---|---|
| אני | מָצָאתִי | קָרָאתִי | מִלֵּאתִי |
| אתה | מָצָאתָ | קָרָאתָ | מִלֵּאתָ |
| את | מָצָאתְ | קָרָאתְ | מִלֵּאתְ |
| הוא | מָצָא | קָרָא | מִלֵּא |
| היא | מָצְאָה | קָרְאָה | מִלְּאָה |
| אנחנו | מָצָאנוּ | קָרָאנוּ | מִלֵּאנוּ |
| אתם | מְצָאתֶם | קְרָאתֶם | מִלֵּאתֶם |
| הם / הן | מָצְאוּ | קָרְאוּ | מִלְּאוּ |
שימו לב גם לתחילת המילה: מָצָאתִי, אבל מְצָאתֶם; קָרָאתִי, אבל קְרָאתֶם. לא די להוסיף סיומת לצורת היחיד בלי לבדוק את התנועות.
אתמול מצאתי מודעה על קורס. קראתי את הפרטים ומילאתי טופס הרשמה.
גם דנה מצאה את המודעה, קראה את הפרטים ומילאה את הטופס.
בדיבור ובכתיבה לא תקניים: ערבוב עם גזרת ל״ה
לעיתים שומעים ואף רואים בכתיבה צורות כגון ✗ קריתי ו־✗ מילתי, בהשפעת צורות כמו קניתי ו־גיליתי מגזרת ל״ה. בפעלים הנלמדים כאן הצורות התקניות הן קָרָאתִי ו־מִלֵּאתִי, ובכתיב מלא: קראתי, מילאתי. לפני הכתיבה חוזרים לשורש: ק־ר־א או מ־ל־א, ושומרים על האל״ף.
Quick check
Try one question now.
Check your answer when you are ready. No sign-in needed.
הווה: לשים לב במיוחד לנקבה
בהווה הפועל מתאים למין ולמספר של הנושא. צורת הנקבה ביחיד בשלושת הפעלים מסתיימת באותיות את, ולפניהן תנועת e: מוֹצֵאת, קוֹרֵאת, מְמַלֵּאת.
| מין ומספר | מצא | קרא | מילא |
|---|---|---|---|
| זכר יחיד | מוֹצֵא | קוֹרֵא | מְמַלֵּא |
| נקבה יחידה | מוֹצֵאת | קוֹרֵאת | מְמַלֵּאת |
| זכר רבים | מוֹצְאִים | קוֹרְאִים | מְמַלְּאִים |
| נקבה רבות | מוֹצְאוֹת | קוֹרְאוֹת | מְמַלְּאוֹת |
- אני קוראת את ההוראות לפני שאני ממלאת את הטופס.
- העובדות מוצאות פתרונות גם לבעיות מורכבות.
- התלמידים קוראים את השאלות וממלאים את הדף.
כדאי לזכור את צורות הנקבה כקבוצה: מוצאת, קוראת, ממלאת. האל״ף נשמרת לפני התי״ו והיא נחה; הצירי נמצא תחת העיצור שלפניה: צ ב־מוֹצֵאת, ר ב־קוֹרֵאת, ול ב־מְמַלֵּאת.
עתיד, ציווי ושם הפועל
בצורות העתיד ללא סיומת יש להבחין בין הבניינים: בקל, יִמְצָא ו־יִקְרָא נהגות בתנועת a בסוף — yimtsa ו־yikra. הקמץ שלפני האל״ף מציין כאן תנועת a. בפיעל, יְמַלֵּא נהגית בתנועת e בסוף.
| הצורה | מצא | קרא | מילא |
|---|---|---|---|
| עתיד — הוא | יִמְצָא | יִקְרָא | יְמַלֵּא |
| עתיד — היא / אתה | תִּמְצָא | תִּקְרָא | תְּמַלֵּא |
| עתיד — את | תִּמְצְאִי | תִּקְרְאִי | תְּמַלְּאִי |
| עתיד — אתם | תִּמְצְאוּ | תִּקְרְאוּ | תְּמַלְּאוּ |
| ציווי — אתה | מְצָא | קְרָא | מַלֵּא |
| שם הפועל | לִמְצֹא | לִקְרֹא | לְמַלֵּא |
בקל, התנועה האחרונה בציווי מְצָא ו־קְרָא היא a — mtsa ו־kra — כמו בצורות העתיד יִמְצָא ו־יִקְרָא. בשמות הפועל לִמְצֹא ו־לִקְרֹא התנועה האחרונה היא o. בפיעל, לעומת זאת, התנועה האחרונה בשלוש הצורות יְמַלֵּא, מַלֵּא ו־לְמַלֵּא היא e.
הוראה בכתב: קרא את ההנחיות ומלא את הטופס.
בקשה רגילה בדיבור: תקרא את ההנחיות ותמלא את הטופס, בבקשה.
תיאור המטרה: כדי למצוא את המידע, צריך לקרוא את ההודעה.
צורות עתיד משמשות לעיתים קרובות לבקשות בדיבור. צורות הציווי שבטבלה תקינות, ונפוצות בין השאר בהוראות כתובות. ההבדל במשלב אינו משנה את אותיות השורש.
בדיקה קצרה לפני הכתיבה
- מזהים את השורש: מ־צ־א, ק־ר־א או מ־ל־א. האל״ף נשמרת.
- מזהים את הבניין: מצא וקרא בקל; מילא בפיעל.
- בוחרים זמן וגוף: למשל, היא מילאה בעבר, והיא ממלאת בהווה.
- בודקים את התנועה ולא רק את הכתיב: קָרָא בעבר לעומת יִקְרָא בעתיד; לִקְרֹא בשם הפועל.
העיקר לזכור: אותה גזרה אינה מחייבת אותה תבנית, והיעדר צליל ברור של אל״ף אינו סיבה להשמיט אותה בכתיבה.
You reached the end
You reached the endNow make it stick.
Save your progress, or start the exercises. Practice with detailed feedback after you submit, or save your progress and come back.
Was this lesson helpful?
Vocabulary in this lesson
6 words, ready to study.
Play a word to hear it, then mark it as known — or save it to study later.
Save any of these 6 words and review them later.
פעלים עם אל״ף בסוף השורש
6 wordsLast updated October 23, 2026